החלטה בתיק בש"א 180899/07

1.          המבקשים הם הנתבעים 3-5 בתביעה שהגיש התובע נגד נתבעים 1-2 ונגדם.

2.         בפני בקשה לסילוק על הסף מחמת העדר עילת תביעה בעוולת לשון הרע ו/או שימוש לרעה בהליכי משפט, בהיות הפרסום חוסה תחת הגנת סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").

3.          בסעיפים 9 ו- 10 לכתב התביעה טוען התובע כי הפרסומים המפורטים בסעיפים 3 ו- 6        לכתב התביעה מהווים לשון הרע.

בסעיף 3 לכתב התביעה מצוטט חלק מסעיף 9 לבקשה שהגישו הנתבעים (כך טוען התובע) ביום  4.10.06 בתיק ק.פ 102/96 "לפטור את הנאשמים מהתייצבות למשפט".

בסעיף 6 לכתב התביעה מצוטטים חלקים מסעיפים 3, 7 ו- 10 (ב) לכתב ההגנה שהגישו נתבעים 4 ו- 5 ביום 10.4.07 בת.א 43253/06 באמצעות נתבעים 1 ו- 2.  

4.        נתבעים 3-5  טוענים בבקשה שבפני כי הציטוטים המובאים ע"י התובע חוסים תחת הגנתו המפורשת של סעיף 13 (5) לחוק שהינה הגנה מוחלטת ואין מדובר במקרה "חריג ויוצא דופן" שמצדיק סטייה מהגנה זו.

          כן נטען כי יש לראות בתביעה משום שימוש לרעה בהליכי משפט הואיל והתעלמות מהוראת סעיף 13 (5) תוביל לתוצאות בלתי רצויות.

5.       מנגד, התובע טוען כי עפ"י הפסיקה סעיף 13 (5) לחוק אינו מהווה הגנה מוחלטת ומקומן של הטענות להתברר  לאחר שבית המשפט יבחן את הראיות שבפניו.

6.       בתשובה לתגובה מוסיפים נתבעים 3-5 ומפרטים מדוע לטעמם ואף לאור הפסיקה אליה הפנה התובע, המקרה דנן חוסה באופן מובהק תחת הגנת סעיף 13 (5) לחוק.  

7.        לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הבקשה להידחות מהנימוקים כדלקמן:

א)         עפ"י תקנות 100 ו- 101 ל תקנות סדר הדין האזרחי , רשאי בימ"ש לדחות תובענה על הסף או למחוק תובענה על הסף, אך הוא אינו חייב לעשות כן.

כבר נקבע בפסיקה, כי תקנה 101 מיועדת " לאפשר לנתבע לעשות קפנדריה, כאשר מפני טענת חוק או אפילו טענה עובדתית קצרה ניתן לסיים את המשפט, בלא אשר ידון בית המשפט בכל השאלות השנויות במחלוקת".

ראה לעניין זה: ע"א 316/56 קרמש נ' דבי  פ"ד יא' 1336, 1341 וכן ע"א 7261/97 שרבני ואח' נ' חב' האחים שבירו בע"מ ואח' פד"י נד (4) 464, 478.

ב)         מחיקת תביעה ובוודאי דחיית תביעה על הסף, הם אמצעי חמור שיש לנקוט בו רק במקרים קיצוניים ודרסטיים ובית משפט מעדיף תמיד, הכרעה עניינית על פני פתרון דיוני.

ראה לעניין זה: ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני, פ"ד ל"ו (2) 151, 155 - 156.

ג)          סילוקה על הסף של תובענה הוא צעד דראסטי.

יש להשתמש בו רק כאשר כלו כל הקיצין וברור שהתובע לא יוכל לקבל את הסעד שביקש, אפילו הוכיח את כל העובדות הכלולות בכתב התביעה (ראה לעניין זה: ע"א 109/84 ורבר ואח' נ' אורדן תעשיות בע"מ ואח', פ"ד מ"א (1) 577; ע"א 642/89 עזבון המנוח מאיר שניידר ז"ל נ' עיריית חיפה פ"ד מו (1) 470; ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה ואח', פ"ד מה (4) 18; ע"א 450/78 מדינת ישראל נ' זאב יוליס, פ"ד כד  (2) 522; ע"א 693/83 שמש נ' רשם המקרקעין תל-אביב -יפו,  פ"ד מ (2) 668).

          ד)            סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע קובע כי:

                        "לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי -